"קראתי לו 'תורם זרע'": הסופרת מבת ים על האב שהעדיף את הסמים

לאלינור לוגסי, בת 29, מבת ים, יש סיפור חיים לא פשוט אשר בא לידי ביטוי גם בסיפורים שהיא כותבת.

אביה היה כל חייו מכור לסמים, וכשהיתה בת שלוש הוא עזב את הבית וזמן קצר לאחר מכן נעצר ונכנס לכלא לשנים רבות. במשך כל השנים בכלא נהג האב לקיים שיחות טלפון עם אלינור ולהבטיח לה שיגיע לבקר אותה, ובכל פעם היא ציפתה לשווא לבואו. לאחר ששוחרר נותק הקשר איתו, ולפני כמה שנים התבשרה אלינור כי אביה נפטר.

"ההורים שלי נפרדו כשהייתי ממש קטנה", מספרת לוגסי. "בזיכרון אני זוכרת שגרנו אצל סבא וסבתא שלי, והמשפחה שלו והוא נהגו להתקשר אלינו הביתה. מדי פעם הם גם לקחו אותי אליהם, ואני זוכרת ששנאתי להיות שם. אני זוכרת בערפול את הימים שהוא היה אומר לי בטלפון שהוא יגיע והבטיח לי דברים. הייתי מחכה שעות בחלון והוא לא היה מגיע".

מה הרגשת?
"פיתחתי אליו שנאה מטורפת עם השנים, ואז לא הייתי מוכנה לשמוע עליו. גיסתו מצאה אותי בפייסבוק בגיל 22, דיברנו מעט, והיא זאת שהודיעה לי שהוא נפטר. היה לי מוזר, הייתי קהת חושים ולא ידעתי מה לעשות או לחשוב. למרות שקראתי לו 'תורם זרע' כל חיי היה לי קשה, הזוי. מצד אחד הרגשתי עצב, ומצד שני סוג של הקלה. הייתי בהלוויה וראיתי את הגופה שלו – אז נשברתי וגם השלמתי עם הכל. סוג של סלחתי לו ולעצמי".

אמה של אלינור התחתנה פעמיים מאז התגרשה מאביה. הנישואים הראשונים החזיקו שנה, הנישואים השניים החזיקו חמש שנים ומהם נולד אחיה של אלינור, כיום בן 21, ובשבע השנים האחרונות האם מתגוררת עם בן זוג שממנו נולדו לה שני ילדים נוספים, כיום בני שבע ושמונה."הקשר שלי עם האחים שלי הוא ממש טוב", מספרת לוגסי, "הם החיים שלי. אני הכי גדולה בפער, ואני מאוהבת בהם לחלוטין".

בתקופת בית הספר היסודי סבלה אלינור מחרם חברתי שהשפיע עליה לדבריה באופן קשה מאוד והיה אירוע משמעותי מאוד עבורה. בתקופת הנעורים היא התחברה לחבורת נערים שמעשנים סמים ושותים אלכוהול בקביעות, משום לדבריה קיבלה מהם את תשומת הלב שמעולם לא קיבלה. בגיל 19 הבינה אלינור שאם תמשיך להסתובב עם אותם נערים היא עלולה לסיים את חייה כמו אביה, ושם אירע השינוי. "ירדו עלי תמיד מגיל שש שאני שמנה ומכוערת ולא מצליחנית. אני לא יודעת למה גם תמיד הרגשתי שונה מולם, ולמרות שניסיתי להתחבר – לא יודעת, זה פשוט לא הצליח".

איך החרם השפיע עלייך?
"היו יורדים עלי ואני הייתי מאוד בכיינית. החרם היה טראומתי כי זה גיל שקשה לקבל דברים כאלה. הרגשתי שאני כלום ורציתי למות. הרגשתי שונה ומגעילה וכנראה שכל כך גרועה עד שאהיה לבד. חשבתי שאולי אני כל כך נוראית שפשוט לא יכולים לאהוב אותי".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את vאפליקציה לאנדרואיד

הורידו את vאפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה בת ים

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה בת ים

"בריחה מהעולם שהכרתי"
גם נדודי משפחתה לא סייעו כדי להקל על ילדותה של לוגסי. "בתקופת הנעורים עברנו לא מעט בתים", היא מספרת. "בגיל 14 למדתי בבת ים והייתי לבד, בהתחלה בלי חברים וכלום, והתחלתי לעשן ולהסתובב עם אנשים לא כל כך ראויים. לא עישנתי סמים לא ניסיתי, פשוט עישנתי סיגריות ושתיתי אלכוהול".

לוגסי גם היתה נעלמת לאמה, ומספרת ש"ברחתי מלא מהבית. זה היה גם סוג של מרד נעורים וגם סוג של בריחה מהעולם שהכרתי – מהעולם של לבד ולא רצויה. התחלתי לעשות דברים שלא צריך לעשות כדי להרגיש רצוי, אבל בתוך תוכי ממש עמוק הרגשתי שזה לא נכון".

"משהו פנימי מנע ממני ליפול למקום הזה, שיכול להיות שלא הייתי קמה ממנו. לאחר מכן עזבנו את העיר וזה מה שהציל אותי מעצמי. עד היום אני מנסה לגרום לעצמי לאהוב אותי בלי קשר לסביבה".

הכתיבה היוותה לדבריה כלי תרפויטי מרכזי עבורה, שעזר לה לפתח ביטחון עצמי ואמונה עצמית. "כתבתי שני ספרים", היא מספרת, "אחד זאת נובלה והשני זה ספר שכתבתי עם עוד אשה מדהימה. מגיל 15, הכתיבה היתה מפלט בשבילי. הספרים בשבילי היו מפלט ענקי שגרם לי להרגיש טוב יותר".

באיזה אופן?
"להפוך את כל מה שעברתי והרגשתי למשהו שיוצא החוצה, לספר, היה מאוד קשה, והיו לי לא מעט מלחמות עם הביטחון שלי. רוב הגיבורות שלי גם בשני הספרים הקודמים וגם בזה שייצא בחודש הבא הן בנות שעברו חיים קשים, או שנמצאות בהתמודדויות לא קלות ומנסות לשנות את מציאות חייהן. רובן גדלות תוך כדי ומשתנות, כמו שאני מנסה להיות וליישם בחיים שלי".

כמה סיפור חייך מתבטא בספרים שלך?
"החיים שלי מבחינת החיים לא ממש נמצאים בסיפור, אלה פנטזיות שהייתי רוצה לחיות, אבל האופי שלי הוא בגיבורים שלי. הרבה ממה שאני מרגישה בפנים יוצא בכתיבה".

בימים אלה יוצא לאור הספר "סיפורי דרך" בהוצאת יהלומים, קובץ סיפורים קצרים של כותבים וכותבות מוכשרים, ביניהם גם סיפור שכתבה אלינור לוגסי. להשיג ברשתות הספרים ובאתר: https://bbooks.co.il/?ref=si

—