כשהבמאי אלחנן שפירא היה בן שבע הוא צפה בתכנית דוקו שעסקה בחבובות, לימים יתברר שהיה זה רגע מכונן בחייו: כבר אז הוא ידע שמקומו בעולם הבמה והאומנות. 42 שנים עברו מאז ההחלטה ההיא ושפירא נשאר נאמן לה, יותר מ-40 מחזות בבימויו עלו במהלך השנים על במת התיאטרון, בהם חמישה מחזות אשר רצים היום במקביל.
שפירא מודה שהכל מגיע מהבית, "אני לא מתיימר לעשות לאף אחד נעים בגב כשאני עוסק בחומרים קודרים שפחות פופולאריים". המחזות שביים שפירא ומוצגים בתיאטרון הסימטה בם "הרווק", "תמות אהובי", "פקידת קבלה", "ציפור שחורה" ו"עכבארים".
אלחנן שפירא בן ה-49 נולד וגדל בבת ים, למד במגמת תאטרון בתיכון שז"ר ולפני כשני עשורים עזב את העיר בעקבות גרושתו. "בת ים תמיד תהיה הבית שלי, יש משהו בעיר הזו שתמיד מחזיר אותי אליה, אולי זה זכרונות הנעורים, אולי זה הוויה שהייתה ועודנה. אני באמת לא יודע להצביע על זה", אמר שפירא.
ומנגד, בשנים האחרונות אפשר לומר שתיאטרון סימטה הוא הבית שלך.
"לגמרי. אני מאוד אוהב להציג בו, יש לי שקט ויש לי את האפשרות לעשות את מה שאני עושה. החופש היצירתי שלי נשמר, אין לי מגבלות וזה מקסים וכיף. אגב אני מזמין את כולם לבוא ולראות הצגה בסימטה, זו חוויה משמעותית".
מתוך ההצגה שביים אלחנן שפירא (צילום: אורי רובינשטיין)
בהצגות שלך אישה מתחרטת על כך שהביאה ילדים לעולם ואומרת את זה בקול רם, ויש מחזה שעוסק בכך שהמדינה מרגלת אחר כולנו
"התפקיד שלי הוא לא לעשות נעים בגב לצופה אלא להציק לו כדי לגרום לו לחשוב, לגרום לו להזדהות, אני רוצה שאנשים יצאו מהקליפה שלהם, שילכו ויחוו חיים של מישהו אחר. זה מה שעושה גם סיפור טוב, הוא עוזר לאנשים להבין משהו שלפעמים הם ידעו ולא ידעו איך להגדיר אותו", הסביר שפירא.
לדבריו, "המטרה שלי היא לחשוף בשמש את החוויה האנושית, אם יש חוקר מוח, אז אני חוקר נפש, לא בכלים סוציולוגים, אלא דרך התיאטרון. הנפש האנושית מרתקת אותי, אני נמשך לשם, מגיל צעיר נמשכתי לאפל, זה תמיד יותר עניין אותי".
לא בא לך לפעמים לעשות הומור קליל?
"בטח שכן אבל ההשפעות שלי, בהן הסיפור המשפחתי של סבי וסבתי במלחמת העולם השנייה קודרות יותר. יש מעט הצגות קומדיה שעשיתי, מעט – אבל יש. חשוב לי לגרום לקהל להתבונן בתוך עצמו, ההומור הוא הומור שחור ומשובץ בדרמות, ב-'רווק' לדוגמא, יש הומור וגם ב-'פקידת קבלה'".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה אתה חושב על התיאטרון הממסדי בישראל?
"אני חושב שהוא מייצג את הישראלים לטוב ולרע, יש דברים טובים ופחות טובים שאתה לא מבין איך הם קיבלו במה, הרבה מונע משיקולים כלכליים, בפרינג' ישנן הצגות שיוצאות מהקופסא, אני חושב שיש הכל מהכל – קשה להגיד משהו כללי".
אלחנן שפירא. (צילום: אורי רובינשטיין)
"יש הבדל בין תיאטרון עצמאי שמכיל גם תכני פרינג' לתיאטרון רפרטוארי. אני חושב שבפרינג' יש תכנים יותר מרתקים, יותר נוטלי סיכונים ואם נותנים לקהל הצגה טובה לא משנה כמה קיצונית היא תיהיה – הוא יבוא", הוא מוסיף, "לפרינג' יש בעיה של חוסר חשיפה אבל בסופו של דבר הקהל בא למשהו טוב. הרפרטוארי לא הולך עד הסוף בגלל שיקולים כאלו ואחרים שכל אחד מהם אגב נכון, אבל עדיין מכורח היותו תיאטרון הוא צריך ללכת עד הסוף".
מה החלום שלך?
"בראש ובראשונה, לקבל תגמול כלכלי בהתאם להישג האמנותי. הגשמת חלום זה לעשות את כל המחזות של שייקספיר. באשר לשחקנים, אני לגמרי עובד איתם: יעל מסנר, אביב זמר, דיוויד לוינסקי, סיוון קרצנר, מעיין גושן, אלה רוזנצוויג, שרון פרידמן, חרות אשכנזי ועוד, הם נהדרים".
"אפשר להפרנס מבימוי אך לרוב אי אפשר, בתאטרון רפרטוארי בהחלט יכולים בעצמאיים ופרינג' לא, כדי להתפרנס צריך 30 הצגות רצות במקביל וזו גם השאיפה שלי".
ההצגות הבאות:
"הרווק", מוצ"ש, 26/10 בשעה 20:30 וב- 3.11 בשעה 20:30
עכבארים, 4.11 בשעה 21:00
תמות אהובי, ראשון, 3.11 בשעה 20:30 וב-חמישי, 31.10 בשעה 20:30
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה בת ים כאן והיו הראשונים לדעת.
תגובות