לכבוד השנה החדשה האנשים הבולטים בעיר מספרים ל"השקמה בת ים" איך עברה עליהם השנה שהייתה תחת משבר הקורונה.
ממלא מקום ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך, אלי יריב: "למדנו להיות קשובים לזולת ולהושיט יד"
השיעור הראשון שלמדנו בתקופת הקורונה זה להעריך את הקרבה החברתית. לחיצת יד, חיבוק ונשיקה, זה המאפיין הבולט ביותר בהוויה הישראלית, הרבה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. לכן שבעזרת השם נחזור לחבק ולנשק את אהובינו, עלינו לזכור להעריך זאת כל יום ובכל פעם.
השיעור השני שלמדנו, והוא לא פחות חשוב זה "לנצל היטב את הזמן". רובנו ניצלנו את ימי הסגר ואת ימי שגרת הקורונה שלאחריה יחד עם המשפחה הגרעינית. לפתע הבית של כל אחד ואחת מאתנו הפך להיות מבצרנו הפרטי ורחובות הערים הפכו שוממים מתנועה.
כמובן, שהשנה המיוחדת שעברנו, לימדה אותנו גם להיות קשובים לזולת, להושיט יד ולעזור לאחר. אם תשאלו אותי, השיעור הטוב ביותר שלמדנו בתקופה הזו הוא ה-"יחד".
אלי יריב
אדוארד וינברג, איש שיווק: "הקורונה לימדה אותי להעריך את החופש"
הקורונה לימדה אותי להעריך את הדברים הקטנים והפשוטים בחיים כמו להיות בבית עם המשפחה ולא למהר לשום מקום כי לא היה לאן, להתגעגע לדברים שנראים לנו טריוויאלים בשגרה כמו לטייל בחוץ או לנסוע עם האוטו לאן שבא לי בלי שישאלו אותי שאלות.
בקיצור, הקורונה לימדה אותי להעריך את החופש כמו שהחיים האמיתיים אמורים להתנהל. לשנה הבאה עלינו לטובה אאחל למשפחה שלי, לחברים, לי ולכל עם ישראל, המון בריאות, אושר ונחת ושיהיו לנו תמיד בשורות טובות.
נועה גידלי, כוכבת רשת: "למדתי להיות בבית המשפחה האהובה שלי"
בתקופת הקורונה למדתי להיות בבית עם המשפחה האהובה שלי, לשמור מרחק ולומר שלום עם המרפק.
למדתי גם איך ללמוד בזום ובעיקר להנות מכל מה שיש. אני מאחלת לכולם שהקורונה תיגמר ונחזור לחבק ולאהוב מקרוב. רק בריאות לכולם.
נעה גידלי
רוצים להישאר מעודכנים?
חן קובריץ כהן, בעלת משרד יחסי הציבור "חן קובריץ יחסי ציבור ותקשורת": "המטרה-שהשנה הבאה שממשלת ישראל תדע שילדינו אינם הפקר"
שנת תש"פ היתה שנה מאתגרת ומעצבת עבורי. ברמה העסקית, עברתי למשרד חדש, העסק הורחב למתן שירותים נוספים ללקוחות וברמה האישית החלטנו על הרחבת המשפחה ואכן אנחנו מצפים בימים אלו לאח קטן שיצטרף ללירם בן ה-10 ויובל בן ה-7.
לצד זה, חוויתי את האובדן הכי גדול עם פטירתו של אבי היקר בחודש מרץ, רגע לפני סגר הקורונה והתמודדתי עם מציאות חדשה ללא אבא שהיה דמות משמעותית ודומיננטית בחיי. מיד כשקמנו מהשבעה, מדינת ישראל נכנסה לסגר, מערכת החינוך נסגרה, חל איסור על התקהלויות, על מפגשים חברתיים ופנאי. כתוצאה מכך בעלי סגר את המסעדה בבעלותו שלא יכלה לשרוד תחת ההנחיות.
בין אם רציתי או לא, נוצרה מציאות חדשה בחיינו ומצאתי את עצמי עובדת ומתפעלת את העסק מהחדר בבית כשהילדים ובעלי גם הם כמובן נמצאים ואפשר לומר שגילינו את המשפחה מחדש. ביום יום אנחנו במרדף להספיק הכל, עבודה, פגישות, איסוף הילדים מהמסגרות, חוגים, ארוחת ערב, מקלחות. אבל פתאום אנחנו בבית, כולם יחד בין ארבע קירות.
הבנו שאפשר גם אחרת, חיינו נכנסו לפרופורציות הנכונות, הבנו שאפשר לעשות מדי פעם הפסקה ופשוט להיות ביחד, לשבת ולדבר. יחד עם זאת, המשמעות של שגרה חשובה ביום יום וזה משהו שבהחלט היה חסר חודשים ארוכים.
אני חייבת לציין כי השנה נשאבתי לעשייה רחבה למיגור תופעת ההתעללות בגיל הרך במסגרות. מדי יום גילינו עוד ועוד מקרים של התעללות אכזרית במשפחתונים לגילים 0 עד 3 ולקחתי על עצמי ללוות תקשורתית את המשפחות מהפרשיות הקשות שהתפוצצו השנה ולא להוריד את הנושא מסדר היום הציבורי והתקשורתי.
הקמנו את מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך, שם אני משמשת כדוברת ויחסי ציבור וכמובן פעילה, הרמנו הפגנות ומחאות ושמנו לעצמנו מטרה כי שנת תשפ"א תהיה שנה בטוחה לילדים שלנו במסגרות, שהמתעללות יבואו על עונשן ושממשלת ישראל תדע שילדינו אינם הפקר.
תגובות