יש כמה אירועים בחיי שגורמים לי לרצות להחזיר את גלגל הזמן לאחור ולשנות, כאלה שלא מפסיקים ללוות אותי.
למדתי בבית הספר היסודי רמז בחולון ומשם עברתי לתיכון הרצוג. הייתי ילד שהוגדר כ"בעייתי". לא הייתי נכנס לשיעורים, ולא פעם הסתובבתי עם טיפוסים מפוקפקים. העיפו אותי משם בכיתה י' ובשנה לאחר מכן השאירו אותי כיתה בבית ספר מטרני. עד היום אני מתחרט על כך שלא סיימתי עם כל חבריי את הלימודים בתיכון הרצוג, ולא הצלחתי להתרגש ולהרגיש כמוהם. בפרט אחרי שעזבתי את הלימודים, לאחר שלא הצלחתי להשתלב במגמת ספרות אליה נשלחתי בתיכון מטרני.
החרטות אינן מסתיימות רק בבית הספר. לאחר התיכון התגייסתי לצבא עם פרופיל 97, אלא שהשירות שלי עבר כש"ג וכטבח בבה"ד 6. עד היום אני מתחרט על כך שלא התגייסתי לשירות קרבי.
גם אחרי הצבא החמצתי. הבית של סבתא שלי ז"ל, היה ברחוב יצחק הלוי 32 בחולון. כאשר סבתא שלי נפטרה, הילדים שלה מכרו את הבית, למרות הקשר הרגשי שהיה לי ולמשפחתי. באותו זמן עברתי תאונה קשה ולא אישרו לי לקחת משכנתה ולא הצלחתי להציל אותו. הבית היה בית קרקע, נהרס ונבנה עליו בניין. אחרי שהבית נמכר, לא הצלחתי לעבור ברחוב. בכל פעם שעברתי שם, חשתי צביטה בלב ועד היום קשה לי לעבור ליד המקום שבו עמד הבית של סבתא.
רוצים להישאר מעודכנים?
חשבתם שזה נגמר? חכו רגע. בשנת 2008 עברתי תאונת דרכים שבעקבותיה לא התגייסתי למשטרה כמו שחלמתי. חזרתי מתל אביב יחד עם אח שלי, שעבד יחד איתי בסיירת הביטחון של חולון. התווכחנו מי ירכב על הקטנוע. אני ניצחתי בוויכוח וכשהגענו לחולון, ברחוב הבנאי, התנגש בנו רכב שפגע בנו, והותיר את אחי עם נכות ביד. על זה לא אסלח לעצמי בחיים.
שוקי בן יוסף, חבר מערכת "השקמה", הוא תושב שכונת גרין בחולון, אב לשתיים בן 37.
תגובות