אביתר דוד (משמאל) עם יעלה ועילי, צילום פרטי
אביתר דוד (משמאל) עם יעלה ועילי, צילום פרטי

"הקריאות הפוליטיות מתערבבות עם המאבק לשחרור החטופים וזאת בעיה"

כמו בראיון הקודם, כך גם עכשיו, עילי דוד ממשיך לחשוב באופן חיובי ומשוכנע שעד הראיון הבא האח אביתר כבר ישוחרר משבי החמאס. וגם: המשפחה, המחשבות, והפעילות

פורסם בתאריך: 12.7.24 08:19

לפני כחמישה חודשים ראיינתי את עילי דוד, אחיו של אביתר מכפר סבא, החטוף בשבי החמאס. את השיחה בינינו סיימתי בתקווה שהריאיון הבא יהיה כבר עם אביתר לאחר שישוב מהשבי. לצערנו, ויותר מכך לצער המשפחה, זה לא קרה. עילי נמצא בשבי החמאס כבר למעלה מתשעה חודשים, עם עוד 119 חטופים, חיים ומתים.

"זוועה", הייתה המילה הראשונה שעילי אמר לי כאשר שאלתי לשלומו ביום רביעי השבוע, אבל עם האופטימיות המיוחדת שלו גם הוסיף: "דווקא הפעם יש לי תחושה שכן יכולה להתחיל עסקה. זה שונה מאז שדיברנו. עושה רושם שדברים זזים בקצב יותר גבוה. לא יודע אם זה יביא את אביתר אבל זה משהו שקורה".

גם אם תצא לדרך עסקה, עילי יודע שאחיו לא אמור להיות משוחרר בשלב הראשון שלה. "זה מחריד. לא יודע מה יהיו התנאים לגבי ההמשך לשלב הבא, אבל אני יותר אופטימי מאשר לפני כמה חודשים".

מאיפה אתה שואב את האופטימיות הזאת?

"עובדה שפירקנו את החמאס כצבא, עובדה שנראה שחמאס מוכן להגיע ליותר פשרות, לפחות לפי פרסומים בתקשורת. מצד שני, יכול להיות שאני משלה את עצמי".

אביתר דוד ואחותו יעלה, צילום פרטי

אביתר דוד ואחותו יעלה, צילום פרטי

אפשר בכלל לשמור על אופטימיות אחרי יותר מתשעה חודשים?

"שאלה טובה. אני עמוק בתוך הכחשה. אני משתדל להמשיך ולעשות מה שאני עושה ולעבוד בצורה שאני עובד: הסברות בכיכר החטופים, הצטרפות למשלחות, הגעה לכנסת והשתתפות בדיוני הוועדות, עבודה בסושיאל מדיה, עבודה במטה החטופים, ראיונות באולפנים, ביקור בנובה ועוד כל מיני. זאת עבודה יום יומית".

אפרופו כנסת. כשאתה רואה איך דברים מתנהלים שם, מה אתה מרגיש כלפי נבחרי הציבור שלנו?

"הרבה מהדברים שמתפרסמים והם אומרים זה חלק מהמשחק הפוליטי שלהם. לא בהכרח מתכוונים להכל. הכל מחושב כדי לחזק את הבייס שלהם. מה שקורה בתקשורת ובמליאת הכנסת זה קרקס. זאת במה לעלות ולהתנגח בחברי כנסת אחרים ואני רואה את ההתנהלות המשחקית בוועדות. אבל כאשר אנחנו פוגשים אותם כבודדים או כסיעה אנחנו רואים אנשים קשובים והרבה פעמים אמיתיים איתנו כמו למשל סמוטריץ' וסטרוק שאומרים לנו בפנים מה שהם חושבים. כולם רוצים להחזיר את החטופים, אבל יש מחלוקת על הדרך. גם בפגישות עם שרים הם קשובים לנו. אנחנו שם להזכיר להם מה עוד הם יכולים לעשות".

אתה מרגיש שהם, ובראשם ראש הממשלה, באמת רוצים את העסקה?

"לא יודע לענות על זה".

איפה אתה בוויכוח בין עסקה גם במחיר של הפסקת מלחמה מול המשך הלחימה עד הסוף?

"שני הדברים צריכים לקרות בזמנים שונים. אין דבר כזה בכל מחיר. לא ניתן להם את מדינת ישראל ואת זה מבינות כל המשפחות. כולם מבינים שאין דבר זה בכל מחיר, שזאת סיסמא, אבל גם מבינים שזה צריך לקרות קודם. כל הזמן אמרו לנו לחץ צבאי ויכול להיות שעכשיו זה נותן את ההשפעה ויכול להיות שזה היה צריך להיעשות לפני חצי שנה. ברור לכל המשפחות שצריך לחסל את היכולות הצבאיות של החמאס. את החטופים צריך להביא עכשיו – עם חמאס תהיה לנו מלחמה ארוכה".

מה דעתך על המחאות וההפגנות? איפה אתה בכל זה?

"אני נגד המחאות וההפגנות וחושב שזה מזיק. צריך לעשות את ההבדל בין עצרות למחאות. המטה עושה כל דבר לקרב כמה שיותר תושבים למאבק שלנו להשבת החטופים וההפגנות מרחיקות חלקים גדולים מהאוכלוסייה כי זה מאוד מזוהה פוליטי, מאוד תל אביבי, קיבוצינקי. ברור מי האנשים שהולכים להפגנות האלו, זה נצבע ב"רק לא ביבי" ו"בחירות עכשיו" ואלו הקריאות שעולות שם. זה התערבב עם המאבק לשחרור החטופים וזאת הבעיה שלנו. אני חושב שזה גרוע, כי זה גורם ההיפך ממה שצריך. כל עוד יש משא ומתן אנחנו צריכים לגיטימציה רחבה בציבור ולא כל מי שתומך בשחרור חטופים הוא שמאלן ומי שמתנגד הוא ביבי. זה פשוט איום ונורא. בכל מוצ"ש יש 3 אירועים שונים סביב הקריה: שניים מהם, בקפלן ובגין, אלו הפגנות ויש את העצרת המרכזית בכיכר החטופים. כשואלים אותי מה ההבדל, אני עונה שזה קשור ברגש הראשי שמרגישים. אם אתה מרגיש כעס כנראה שאתה בהפגנה אבל אם אתה במקום שאתה מרגיש כאב כנראה שאתה בעצרת ולצערי לא נותנים מספיק מקום לכאב".

איך הוריך מתמודדים עם התקופה הקשה הזאת?

"ההורים מאוד כואבים. רכבת הרים מטלטלת בשבילם. הם עושים מה שהם יכולים. אמא שלי מגיעה יותר לעצרות, לאבא שלי זה עושה פחות טוב. אתמול (רביעי) היה אירוע גדול של חנוכת קיר הגרפיטי בכפר סבא עם ציורי החטופים מהעיר. זה היה מאוד חשוב לאבא שלי והוא דחף את זה ודיבר עם ראש העירייה על זה. כולנו מאמינים שאביתר חוזר אבל זה עינוי מתמשך".

כמה יוצא לך לחשוב על אביתר?

"אני חולם עליו לפעמים. לפעמים כשאני  אוכל משהו אני חושב עליו, או הולך לים או מנגן וחושב עליו. אני מתגעגע אליו מאוד. בא לי שיחזור כבר, בא לי לנגן איתו, בא לי לטוס איתו לתאילנד".

יש מחשבות על הנורא מכל?

"לא. היו רגעים שכן אבל בזמן האחרון ממש לא, זאת לא אופציה. אני מתגבר על זה בעזרת בני משפחתי היקרים שהזכירו לי שזאת לא אופציה ולא לחשוב על האופציה הזאת. אני אופטימי גם שיהיה תיקון אחרי הכאב והטירוף הזה, אבל קודם שיחזרו החטופים. צריך להמשיך לקוות שהריאיון הבא שלנו יהיה כבר עם אביתר. אני מאמין שמחשבה יוצרת מציאות וזה יקרה".

 

 

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה בת ים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות