בכל שנה בצאת חג הפסח ופתיחת חגיגות המימונה, ביתה של ברוריה יוסף בבת ים הומה אדם. מדי שנה מארחת יוסף עשרות אורחים לחגיגות המימונה, והריחות מגיעים לכל השכנים. הקמח זורם כמו מים, כדורי הבצק נטבלים בשמן ונפתחים בזריזות לעלים דקים, ובמחבת הרותחת נערמות המופלטות המפורסמות שמוגשות לבסוף עם חמאה ודבש.
"משפחתי חגגה את המימונה מאז שאני זוכרת את עצמי", מספרת יוסף על מורשת החג, אשר למרות שהוא מזוהה בעיקר עם יהדות מרוקו, הפך עם השנים למסורת ישראלית, "כשאמא שלי היתה חיה היינו חוגגים אצלה – היא היתה רבנית והיתה עושה הכל בעצמה. מאז שהיא נפטרה, זכרונה לברכה, אנחנו ממשיכים את המורשת שלה".
השורשים של חגיגות המימונה הגיעו בעקבות השמחה בסיום חג הפסח והאפשרות לאכול חמץ, אך רבים מיוצאי מרוקו מספרים כי החגיגות נועדו כדי לחזק את הקשרים עם השכנים המוסלמים והנוצרים. בדרך כלל ליהודים היו איתם קשרים טובים, אך במשך החג הקשרים הללו מעט נותקו, ולכן במהלך חגיגת המימונה היו היהודים פותחים את שעריהם ומארחים ללא יוצא מן הכלל, כשרבים מהם מספרים על חגיגות יוצאות דופן.
"עליתי לארץ בגיל שלושה חודשים ואני לא זוכרת דבר ממרוקו", מספרת יוסף, "אבל אחיותי הגדולות מספרות שבמרוקו חגיגות המימונה היו גדולות ומפוארות במיוחד. בבית אבי זכרונו לברכה היו חוגגים עם מוזיקה ועם נגנים רבים".
כדי להתכונן לאירוע הענק, שבו לכל אורח לא יחסר דבר, יש צורך בהכנות קדחתניות שמתחילות עוד בעיצומו של חג הפסח. "שבוע לפני המימונה אני מתחילה בהכנות. אני מכינה עוגיות בוטנים, קוקוס ושקדים", מגלה יוסף ומסבירה ש"כל העוגות, העוגיות והמתוקים כשרים לפסח, ולכן אנו יכולים להכין אותם בטרם ייצא החג".
את הריבות המיוחדת היא מכינה בעצמה. "אני מכינה ריבת תפוזים לצד ריבת שזיפים וריבת גזר", היא מפרטת, "כל ריבה מתבשלת בסיר במשך כמה שעות. רק המופלטות עצמן הן חמץ, ואותן אני עושה בצאת החג, ברגע שהגברים יוצאים מבית הכנסת".
יוסף מספרת ש"אצלנו במשפחה נהוג שראש המשפחה מקבל את המופלטה הראשונה כשהוא מגיע מבית הכנסת, אוכל ומברך עליה". במקרה הזה, ראש המשפחה הוא בעלה עזרא יוסף, אשר אמנם אינו ממוצא מרוקאי, אך לאחר 45 שנות נישואים כבר מרגיש כמרוקאי. "עשיתי אותו מרוקאי", היא מחייכת, "הוא כל כך אוהב את המורשת שלנו שהוא שכח שהוא עיראקי".
את כל הבישולים וההכנות למימונה בוחרת יוסף לעשות ללא עזרה, וגם על ההוצאות הכלכליות היא אינה מתלוננת. "כלכלית זה יקר לארח עשרות אנשים, אבל אצלנו נהוג להגיד שכל שולחן שעושים, מקבלים עליו תשלום משמים. כל עוד אני יכולה אני תמיד אכניס אורחים ואגיד ברוך השם ותודה רבה".
אז מה עוד ניתן למצוא בשולחן החג של יוסף לצד המופלטות? מרנג, ממרחי אגוזים ושקדים, דבש, ריבות חמאה וממרח אחד שלא היה נהוג במרוקו אבל הנכדים אוהבים מאוד. "בשנים האחרונות אני שמה שוקולד. זה לא היה נהוג אצלנו, אבל הילדים מאוד אוהבים".
היו אורחים שהפתיעו אותך?
"הרבה פעמים הפתיעו אותי. אלי יריב הגיע לפני כמה שנים, ופעם אחת הגיע אדם ביישן שדפק בדלת וסיפר שהגיע בעקבות הריחות ושאשתו בהריון. התעקשתי שהוא יביא גם אותה, ולמרות שהוא התבייש – בסוף היא הגיעה והיה ערב מאוד מהנה".
לסיום מברכת יוסף: "עם ישראל, תרווחו ותסעדו. אני מאחלת בריאות, פרנסה ושלום לכל עם ישראל. בכל ערב שבת בזמן הדלקת הנרות אני מאחלת לכל בנות ישראל שיינשאו וימצאו זיווג הוגן, ואאחל זאת גם עכשיו". ולמי שתהה למה הכוונה בביטוי "תרווחו ותסעדו", המשמעות היא שקודם תהיה לכם רווחה וכך תוכלו גם לתת סעד ולעזור לזולת.
רוצים להישאר מעודכנים?
המתכון של ברוריה למופלטה מרוקאית אסלית:
המצרכים (ל-30-35 יחידות):
קילו קמח לבן
שתי כפות סוכר
שתי כפות שמרים יבשים
חצי כף מלח
שלוש וחצי כוסות מים.
אופן ההכנה: מנפים את הקמח, ואליו מוסיפים את השמרים היבשים והסוכר. מערבבים ואז מוסיפים את המלח. את המים יוצקים בהדרגה ומתחילים ללוש עד לקבלת בצק אחיד. נותנים לבצק לנוח למשך עשר דקות. מחלקים את הבצק לכדורים בגודל כדור פינג פונג ומניחים על מגש או בתבנית משומנת. טובלים את הידיים בשמן ופותחים כדור ראשון לעלה בצק דק ככל האפשר. מניחים על מחבת חמה ללא שמן בתוכה, ובינתיים פותחים כדור בצק נוסף. את המופלטה הראשונה הופכים אחרי בערך שתי דקות, מניחים עליה את המופלטה החדשה שפתחנו ושוב הופכים. ממשיכים ככה עד שנערמות עשר מופלטות, ואז מתחילים ערימה חדשה. מורחים חמאה ודבש, מגלגלים ומגישים.
שני
לא קשה לעשות מופלטה היום ! כולם יודעים לעשות מה קשה לעשות ! ולעשות גם אני יודעת לעשות זה לא קשה אני אלופה המופלטה וגם את העוגות אני גם מכינה אני למדתי מאמא שלי ומי שרוצה לאכול ראשון רק אני הילדים שלי לבעלי ואני מה בעיה את הכתבה שהיא כתבה רק סיפורים היא לא יודעת לעשות עוגות רק מופלטה דגומא לפיתה ערכית כי בעלה ערקי
שוקי
הבעיה הכי גדולה בארץ ישראל זה שכולם פשוט כולם רוצים לעשות ולהיות במוצא שלהם,
כל אחד ואחת אם האוכל המסורתי שלהם או חג של המוצא שלהם או לבוש של העדה שלהם או שפה מהעדה שלהם או התנהגות מסורתית מהעדה שלהם ויש עוד מלא מלא דברים שכל אחד עושה את זה בגלל העדה שלו/ה.
ארץ ישראל בלי שום דבר,
התנ"ך שהוא גם לא נכתב בארץ ישראל.
אז מה יש לנו פה?
בסדר אומרים מדינה מתקדמת והכי טובה במזרח התיכון,
באמת?
בשבילי זה הארץ הכי חזקה בקומבינות,
מה שלא יהיה אם זה ממשלה, השופטים, הצבא, כל החברות הגדולות ובגלל זה כל חברה קטנה ואפילו קיוסק יכול להתקיים בעזרת קומבינה,
האזרחים עצמם אם קומבינה לסידור בית ורכב וקומבינה בקניות וקומבינה בבית חולים או קופת חולים או אפילו בבית מרקחת, קומבינה בבית ספר שהילדים שלהם ילמדו הכי טוב, בבחירות עושים קומבינות,
אתם חיים בקומבינה, אם לא אז לא הייתם קיימים.
אין פה כלום ישר בארץ ישראל והנה עובדה המפלגות הדתיות עכשיו רוב בממשלה שהם לא למדו כמו בן אדם רגיל ולא עשו צבא כמו כל אזרח ישראל ואין שום ניסיון עבודה והם אלה שמולידים תינוקות יותר בן אדם עשיר שיש לו איך לפרנס את המשפחה, ועכשיו הם רוצים לשלוט בממשלה ובארץ כולה, ככה יהיה הרבה הרבה יותר קל לערבים להשטלת על הארץ, ושוב אתם האזרחים בחרתם בזה שזה לא יאומן הטמטום האנושי שקיים בכם.
כי לא אכפת לכם כל אחד אם העדה שלו וככה כולם חושבים שהם הכי טובים ושהם יהיו פה לעד והכי טובים.
איזה פיגור בשכל יש לכם, לא יאומן.
ואור צבי
רק מעניין אותי לדעת מי תכנן את האי תנועה ברחוב בלפור שחסם את הכניסה עם רכבים לבניין בלפור 72 – בנק יהב והבניין הצמוד אליו.