בימים אלה מוצגת בהיכל התרבות בת ים תערוכה חדשה של אלברט סגל, תושב העיר, בשם שמרמז לא מעט על מה שעבר בחייו: "ממשיך לצלם". התערוכה מציגה תמונות שצילם בנו של אלברט, אריאל, שנהרג בתאונת דרכים קטלנית, שבה נהרגו גם אשתו ובנו בן הארבעה חודשים. "כל השנים מצאתי תמונות מדהימות שלו, והשנה החלטתי שאני פותח תערוכה בהיכל התרבות בעיר שתציג צילומים שלי ושלו", מספר האב בכאב ל"השקמה בת ים".
אריאל סגל, בן 28 במותו, למד צילום בקריה האקדמאית בקרית אונו. "כשהוא השתחרר מהצבא הוא התחתן ונולד לו בן", מספר האב, "ואז שלושתם היו מעורבים בתאונת דרכים קטלנית בצומת אשקלון צפון. זה קרה בשנת 2003, בערב ליל הסדר. הם היו בדרך אלינו לחגוג את החג עם כל המשפחה. כולם הגיעו, ורק אריאל לא בא".
מאז אותה תאונה הקטלנית, אלברט מנסה למצוא נחמה, בין השאר באמצעות הנצחה ואימוץ התחביב שהיה אהוב על בנו."אריאל לא היה זז בלי המצלמות. הן היו חלק מהגוף שלו, ואחרי התאונה הן הגיעו אלי. התחלתי לצלם עם יואל שטרום, מדריך צילום שמעביר הרצאות בתחום, ואצלו למדתי במשך שש שנים. עם הזמן נדבקתי בחיידק הזה והמצלמה היום היא חלק ממני".
אתה מרגיש שזו המורשת שלו?
"בהחלט. אנחנו מתחברים דרך הצילומים, אני מרגיש אותו. פיזית הוא לא לידי, אבל אני מרגיש אותו. זו בהחלט המורשת שלו".
אחת התמונות בתערוכה
רוצים להישאר מעודכנים?
לצד הכאב הגדול שלא נגמר גם הכעס של אלברט לא שכך. "זה לא עובר", מספר האב, "אני כועס על מע"צ, על משטרת התנועה, על המון אנשים שאחראים על ביטחוננו על הכבישים. בכל שנה אני משתתף ביום הזיכרון לקורבנות תאונות הדרכים שמתקיים בנובמבר. כשאריאל נהרג באותו צומת מקולל, הבנו שהכתובת היתה על הקיר. באותו מקום נהרגו חיילת וחייל בתאונה קטלנית, ורק אחרי המוות של אריאל עשו תיקון ליקויים ותיקנו את כל מה שהיה צריך".
איך מתמודדים עם אובדן כזה?
"קשה להתמודד עם זה. יש המון כעסים על מערכות החוק, על בורא עולם, על העולם כולו. לא יכולנו להשלים עם האבדה הזו. לא יכולתי לחזור לעבוד. לקחו לנו את הדירה כי לא הצלחנו לשלם את המשכנתה, והיום אני ואשתי מתגוררים בשיכון עולים בבת ים, אבל יש לנו את החיים שלנו, וזה הרבה יותר חשוב. יש לי ארבעה ילדים ויישארו לי ארבעה ילדים, היו לי תשעה נכדים ויישארו לי תשעה נכדים. בשבילי הם חיים, זה לא דבר שאני יכול למחוק ככה בהינף יד".
אז בכל זאת יש בך אופטימיות.
"יש משפט שלמדתי עם השנים שאומר: 'גיבורים הם לא אלה שמנצחים, גיבורים הם אלה שנופלים, קמים וממשיכים ללכת'. אני לא גיבור, אבל יש לי לידי אשה שהיא הגיבורה בה' הידיעה. עברנו תקופות לא פשוטות, איבדנו את כל מה שהיה לנו – עבודה, דירה – אבל נשארתי עם החיים ועם הזיכרון, ועם זה יש לי כוח להמשיך ללכת".
"ממשיך לצלם", תערוכת צילום של אריאל סגל ז"ל ואביו אלברט – היכל התרבות בת ים, סמטת אופיר 3, 28-2 בפברואר. הכניסה חופשית.
שירי
עצוב כל כך והצילומים מקסימים.