תקופת הקורונה גרמה ללא מעט אנשים לעשות חישוב מסלול מחדש, אחת מהן היא לירון כהן, בת 35 מבת ים, אמא לאריאל בת החמש שאותה היא מגדלת יחד עם בת זוגה יעל. בעיצומו של משבר הקורונה, היא החליטה להפוך את התחביב למקצוע. "כבר מגיל צעיר הבנתי שאני אוהבת לעשות עבודות שיפוץ", מספרת כהן ל"השקמה בת ים".
בחודשים האחרונים היא החליטה לעשות שינוי בחייה ולצאת לדרך חדשה. "לאחר שאיבדתי את עבודתי הקודמת בעקבות הקורונה בעבודה טיפולית עם נפגעות אלימות מינית, נשים בזנות ופגועי ראש, החלטתי לקחת את השיפוצים ברצינות", היא מספרת, "הבנתי שאני חייבת לקחת את הפרנסה שלי לידיים והחלטתי לצאת לדרך".
"אני ואימא שלי היינו עושות הכול בבית החל מצביעה ותיקונים ועד שיפוץ הרהיטים. מאז הפכתי לשיפוצניקית של כל מי שאני מכירה. כל החברות שלי היו מבקשות ממני לסדר להן כל דבר שהתקלקל בבית ובגלל שאני ממש נהנית מזה, הייתי עושה את זה בשמחה. שיפצתי את המקלחת אצלי בבית, תיקנתי לחברה מנוע של תריס חשמלי שהתקלקל ובכל פעם כשאני מגיעה למישהי הביתה ואני רואה משהו לא במקום אני מתחילה לתקן לה את זה", היא מספרת.
לאחר שהתחררה מהצבא עבדה לירון בפנימייה לנערות בסיכון. תחילת כמדריכה טיפולית ובהמשך שימשה כמנהלת בית, מנהלת מיזם עסקי לנערות ומנהלת הדרכה ופיתוח ידע. לאחר כעשור היא עזבה את הפנימייה והחלה לעבוד כמדריכה בדירת חירום לנשים בזנות של עמותת סלעית בדרום תל אביב. במקביל החלה לכתוב מאמרים בנושאים פמיניסטיים, כאשר כיום לצד עבודת השיפוצים, היא משמשת כמנהלת המדיה של האתר פוליטיקלי קוראת – עיתון מקוון פמיניסטי שהוקם לפני שמונה שנים, הנכתב על ידי נשים בלבד, ויוזם קמפיינים בנושאים פמיניסטים.
ההחלטה לעזוב את התחום החברתי המוזנח עוד יותר מצד הגורמים הממשלתיים מאז פרוץ הקורונה, התקבלה אצלה ברגשות מעורבים. בינתיים, היא מתנחמת באהדה ובפרגון מצד הסביבה על העיסוק החדש שבו בחרה. "האמת שיש לא מעט פרגונים, במיוחד מנשים שחיות לבד בבית, רווקות, חד הוריות שלפעמים חוששות שמגיע אליהן גבר שהן לא מכירות הביתה", אומרת לירון, "כמובן שיש גם את התגובות הטיפשיות כמו 'היא לסבית, ברור שהיא יודעת לשפץ'. אבל למדתי לסנן. בת הזוג שלי כבר שנים דוחפת אותי לעשות את זה כי היא רואה את היכולות שלי ועכשיו זה כנראה הזמן".
אילו תגובות קיצוניות לטוב ולרע קיבלת עד כה?
"התגובה הכי קיצונית שהייתה לי הייתה כשהזזתי ארון מחוץ לבית ספר שעבדתי בו. אחד הגברים שהיה שם, דחף אותי הצידה ולקח לי אותו. הוא אמר לי" 'אישה לא עושה דברים כאלה'. אבל רוב הזמן, אנשים שמחים לראות אותי עושה כאלו עבודות, אני חושבת שזה בעיקר משמח גם גברים שיש נשים שיודעות לעבוד עבודות כפיים".
לא היו לך חששות בתחילה ללכת לתחום הזה?
"רוב השנים לא חשבתי לעסוק בזה מקצועית, עד שהבנתי שזה משהו שאני נהנית לעשות ואין סיבה שלא אעבוד בזה למחייתי. הקורונה והמשבר הכלכלי גרמו לי לחשוב על זה יותר ברצינות ולהתחיל לפרסם את עצמי יותר. יש לי כמה מקדחות, מסור חשמלי, דברים שקניתי לכיף שלי ולא היו לי הרבה הזדמנויות להשתמש בהם, ועכשיו יש לי".
רוצים להישאר מעודכנים?
"אני חושבת שזה כבר נהיה יותר שגרתי והרבה נשים שמזמינות אותי נלהבות שהבנות שלהן ייראו אישה קודחת כי זה מעביר מסר שכל אחת יכולה לעשות מה שבא לה", היא מספרת, "אני ממליצה לכל אישה ואיש לעשות את מה שהם אוהבים לעשות מבלי מגבלות וחוקים. בסוף אם כל אחד יעשה מה שטוב לו על הלב כולנו נהיה שמחים יותר".
תקופת הקורונה היא אידיאלית לשיפוצים.
"אני חושבת שאנשים נמצאים הרבה יותר בבית, רוצים לשפר אותו ולעשות דברים שרצו לעשות בבית ולא עשו שנים. אז כן, נראה לי שיש יותר ביקוש".
ר
אלופה שכולם ילמדו ממך מחזקת את כולם