"אני שונאת את המספר 12", אומרת איריס חלפון, אלמנתו של סגן שמואל חלפון חלל צה"ל תושב בת ים שנפל במלחמת לבנון השנייה, וממהרת להסביר: "באסון שבו נפל שמואל, שמכונה 'אסון הקטיושה בכפר גלעדי', המספר 12 "מככב": 12 חללי צה"ל נפלו באירוע שהתרחש בשעה 12:00 בצהרים בדיוק ביום י"ב באב, 12 באוגוסט 2006. יותר מדי 12, עכשיו בדיוק נציין 12 שנים לנפילתו של שמואל וקצת אחרי – נחגוג בר מצווה לבנינו ליעד-אור, שהיה בן 11 חודשים בעת שארע האסון".
סגן שמואל חלפון, בן 41 בנופלו, הותיר אחריו את אשתו איריס ושלושת בניו: אהרון אז בן 16, גיל בן 12 וליעד-אור שהיה בן 11 חודשים וחצי. איריס: "שמואל אהב מאוד לצאת למילואים, הוא אהב את הצבא, אהב לשרת את המולדת. הרגיש שהוא תורם. המדים היו גאווה אמיתית עבורו. הוא יצא למלחמה כשקראו לו, ואז הגיע לחופשה קצרה. יום למחרת קראו לו לחזור ואז, קרה האסון".
סגן שמואל חלפון זכרונו לברכה עם משפחתו
השנים חלפו ואיריס התמודדה עם השכול, עם האובדן, האבל, הצער ובעיקר – גידול הילדים לבד. "שמוליק היה איש משכמו ומעלה וכל מי שהכיר אותו יודע על מה אני מדברת", היא אומרת בכאב שלא עובר עם חלוף השנים, "הוא היה אדם טוב, אמין, נאמן, אבא מדהים, בעל לתפארת. אבא שהוא ממש חלום. איש של משפחה שעסוק כל הזמן רק בעבודה, בבית ובמשפחה שלו".
יחד עם ההתמודדות, איריס עוסקת רבות בהנצחתו של שמוליק ז"ל בכל דרך אפשרית. בבת ים יש גינה ציבורית על שמו, החברים ליחידה שומרים על קשר קבוע ובעיקר חשוב לה להדגיש את מה שמבחינתה הפך לעיקר ההנצחה: "בכל שנה אנו מקיימים טורניר קט רגל לזכרו בבית הספר חשמונאים בבת ים. החברים באים לשחק ולקחת חלק בהנצחה. מדובר בחבריו מהגדוד, חברים ממכבי יפו הקבוצה בה שיחק עד שנפצע ופרש, מורים ותלמידים מחשמונאים, חברים של רון וגיל וכמובן, בני המשפחה. במפעל השנתי הזה יש לנו ליווי צמוד של ראש העיר יוסי בכר שבכל שנה מקפיד להגיע, לכבד ולהוקיר, יחד עם חבר המועצה ויקטור טל שכבר 12 שנה מלווה אותי ואת ילדיי ועם רפאל ברנז, ממלא מקום ראש העיר שמוכר כמי שתמיד עוזר לכולם".
חשוב לה להדגיש שזו כבר השנה השנייה שמנכ"ל חברת "ד"ר גב" יוסי אלבוחר מעניק שי מכובד לשחקן המצטיין, אותו בוחר השופט הקבוע בטורניר, לירן וקסברגר מליגת העל. איריס: "תודה ענקית לצוות בית הספר, למנהלות מלכה ורונית וכמובן – לשי ברדה ולאנג'ל שבכל שנה עוזרים לקיים את המפעל החשוב הזה מבחינת כולנו".
על הנצחתו של בעלה בגינה ציבורית בעיר, היא מספרת: "הגינה נמצאת ברחוב רבינוביץ' פינת קהילת סלונים, ואותה בחרתי כסמל לכך שליעד-אור היה בן 11 חודשים כששמוליק נהרג, ולמרבה הצער – שמוליק לא הספיק לבלות ולשחק בה עם אבא שלו".
רוצים להישאר מעודכנים?
הנצחתו של שמוליק מספרת איריס, נעשית בכל דרך אפשרית: "כבר שנתיים שליעד-אור משתתף בקליפ של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ביום הזיכרון. בשנה שעברה זה היה עם אברהם טל, והשנה עם רוני דלומי. בערב יום הזיכרון הם מופיעים מול קהל בטקס מרשים ומכובד".
והיא מדגישה: "כל הזדמנות להנצחתו של שמוליק, היא מבחינתי מתנה אמיתית. גם הכתבה הזו בעיתון "השקמה" שמלווה אותי כבר שנים רבות מאז האסון".
כאמור, בעוד כחודשיים, ליעד-אור יחגוג בר מצווה. התינוק שצעד את צעדו הראשון לתוך השכול רגע אחרי שאביו נפל במלחמה, התינוק שקרא "אבא" כשלא הבין שאבא כבר הוא איננו.
איש משפחה ואבא למופת
על החיים בצל האסון, היא מספרת: "רון בני הבכור היום בן 28. לפני 12 שנה הוא נאלץ להתבגר מיידית ובעל כורחו. עכשיו הוא גדל, והפך להיות גבר למופת, סיים תואר ראשון ופתח משרד נדל"ן Home Way שבו הוא מלווה את הלקוח, מלקיחת המשכנתה מההתחלה ועד כניסתו לבית. גיל היום בן 24, גם הוא ילד לתפארת שהתחיל את לימודיו לתואר ראשון ותמיד דואג להזכיר לליעד מי היה אבא. הילדים שלי עוברים בעצם אותו קושי ששמוליק עצמו עבר כשאיבד את אבא שלו בגיל צעיר. גם הילדים שלי איבדו אותו בגיל צעיר, אפילו גיל צעיר מאוד והם צריכים להתמודד עם זה כל החיים".
ויש לה מסר לבעלה שנפל: "אני לא מאמינה שעברו 12 שנה בלעדיך, בעלי היקר ואב ילדיי. כל שמחה וכל אירוע רק מגדילים את הגעגועים, וגורמים לי להבין כמה קשים החיים בלעדיך. בתוכי אני יודעת ומרגישה שאתה איתנו, שאתה משגיח עלינו בשבע עיניים מלמעלה. אני יודעת שלמרות כל הקשיים והכאב הגדול גידלתי שלושה ילדים לתפארת מדינת ישראל, ילדים שיודעים לכבד ולהעריך את החיים – למרות האובדן. הילדים שלנו דואגים תמיד לכבד אותי, לדאוג לי ולשמור עלי. נכון שמוליק, זה לא קל בכלל להיות אימא, אבא, חברה, מורה, פסיכולוגית, להיות הכל. אני לבד במערכה אבל תמיד יש לי את הלילה עם הכרית והדמעות, שם אני מתפרקת וקמה בבוקר עם כוחות חדשים ומחודשים. אנשים תמיד אומרים לי איך עשית זאת, איך המשכת? אני עונה את המשפט שלך שהפך למוטו שלי: 'החיים חזקים מאיתנו וחובה ליהנות מכל רגע שלא יחזור'".
תגובות