הצייר יעקב חייט מבת ים נפטר בשבוע שעבר בגיל 79 ממחלת הסרטן. חייט היה צייר עטור פרסים ומייסד איגוד הציירים והפסלים בעיר לפני כ-30 שנים, שכיהן כיושב ראש הראשון שלו. חייט היה נשוי לאומנית והסופרת שושי והותיר אחריו שתי בנות וחמישה נכדים.
חייט גידל וקידם אומנים רבים. בשנת 1951 עלה לישראל מעיראק בהיותו נער בן 12, ונשלח לבדו לקיבוץ דפנה במסגרת עליית הנוער. חויה זו היוותה עבורו מקור השראה ליצירותיו העתידיות בהן שילב את צבעוניות הטבע, הציפורים, הנופים ודמויות אנושיות מעוררות השראה בהן פגש. הוא שילב ביצירותיו טכניקות רבות ונמנע מלהגדיר תחום וסגנון ספציפי. בשנת 1985 זכה לייצג את מדינת ישראל עם שתי יצירות בביאנלה שהתקיימה בצ'ילה.
בשנים האחרונות הרבה לעסוק ביצירות מגוונות הקשורות לירושלים ולסיפורי התנ"ך, תוך שימוש בצבעים עזים וקצביים שמעניקים פרשנות עדכנית ומרתקת, תמונותיו פורסמו ברחבי העולם.
עמרי גלפרין, חברו של חייט, אמר כי "יעקב היה אדם יחיד במינו, צנוע וחבר אמיתי. מדובר בצייר נדיר, שבכל יצירה שלו אפשר לראות את היכולות האמנותיות הנדירות שניחן בהן. עד לחודשים האחרונים היה יושב בסטודיו שלו מבוקר עד ערב, מצייר ויוצר".
רוצים להישאר מעודכנים?
עוד הוסיף גלפרין כי "זה היה מדהים לראות איך ירושלים נוכחת בראש לו. האהבה שלו למקום יחד עם זיכרון צילומי נתנו לו את האפשרות ליצור ביד חופשית יצירות בלתי נשכחות. אומנים ותלמידים רבים שלו מרכינים את ראשם עם לכתו. זה יום קשה ועצוב. אני מתנחם בזה שהיצירות והרוח הטובה של יעקב יישארו איתנו לעד".
טובי
כואב לי הלב לקרוא את הידיעה על מותו של יעקב חייט ע"ה. זכיתי לעבוד לצידו בעת שהיה עובד בבת ים, אני כגרפיקאי בדפוס היימן, וכל עבודה שעשינו יחד הייתה מאסטר פיס של עושר צבעים וארגון טקסטואלי מרהיב ומושך עין. מעבר לעבודה, התיידדנו מאוד והוא היה מפליג בסיפורים על ילדותו ועל שיטות עבודתו וכמה אכפת לו שהאומנות תהיה נגישה לקהלים רבים יותר.
נעמת לי חבר. ימתקו לך רגבי אדמתך. הקיצו ורננו שוכני עפר תנצב"ה